<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף כח:</h2>
להלל בזמנים קבועים דכתיב (דברים י') הוא תהלתך ואמרו רבותינו (ערכין דף י') בארץ ישראל שמונה עשר יום ולילה אחד. ובגולהא) עשרים ואחד יום ושתי לילות וכן מי שאירע (ברכו' נ"ה רמב"ם הל' ברכו' פ"י סמ"ג עשין סי' כ"ו טוא"ח רי"ט) לו נס כגון ארבע' שצריכין להודות יורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא ויוצא מבית האסורין צריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבי' טובות שגמלני כל טוב וצרי' שיהא שם עשר' בני אדם ותרי מינייהו רבנן. והעולם אומרי' מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה ונהגו לברך אחר קריאת התורה. [סמ"ק סימן קמ"ו]. א) ובמס' תענית אית' בגול' כ"א יום יחיד גומר בהן את הלל ח' ימים חנוכה וט' ימים של סוכו' ובי"ט הראשונים של פסח ושני ימים טובים של עצרת (וסימן בב"טח) ופיר' ר"ת דאפילו צבור קרויים יחיד כיון שכל ישראל אינם יחד אבל בשאר הימים כגון בחולו של פסח ובר"ח מדלגים, משום ר"ת אמרו שאין לברך בר"ח קוד' קריאת ההלל, והביא ראיה מפ"ב דתענית דרב איקלע לבבל בריש ירח' חזי דהוו קרו הלילא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דהוו מדלגי אמר ש"מ מנהג אבותם הוא וכיון שהוא מנהג אין לברך כדאיתא פרק לולב וערבה שקל חביט חביט ולא בריך אמר ש"מ מנהג נביאים הוא, אבל ר"י אומר דאין זה ראיה שהרי יום שני של י"ט מקדשין על השולחן אף על פי שהוא מנהג כדשלחו מתם הזהרו בי"ט שני וכו', ולפי זה יש לברך קודם קריאת ההלל, ומה שנהגו לומר פעמים לקרות ופעמים לגמור זהו בשביל עמי הארץ שידעו מתי יגמורו ומתי ידלגו, אמנם הר"מ ז"ל מרוטנבורק אמר שיש בספר הדיינין במקום שיש מנין אם יש יחידים שאינם יכולים לבא אל בית הכנסת או שלא היו בבית הכנסת בעת קריאת ההלל דכיון דפירשו מן הצבור כיחידים דמו, ויחיד אין לו לברך כלל (ש"ע סי' תכ"ב וי"א דגם יחיד מברך וכן נוהגין ומ"מ יזהר אדם לקרו' בצבור כדי לברך עליו עם הצבור ונוהגין כשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו הודו דאז הוי כרבים), וכן עשה הרמז"ל מרוטנבורק כשהיה בבית הסוהר.
